פתח השופכה, הנקרא מיאטוס, נמצא במצב תקין בקצה הפין. כאשר קוטר המיאטוס קטן, יכולים להיווצר קושי במתן שתן והפרעות השתנה נוספות, ובמקרים מסוימים גם זיהומים במערכת השתן ו/או הרבייה. מצב זה יכול להופיע בגיל הילדות, בדרך כלל בגילאי 3-4, או להתפתח בגיל מאוחר יותר. 

מה הקשר בין הצרות פתח השופכה לברית מילה?

בעבודות רבות בספרות הרפואית נמצא קשר בין היצרות מיאטוס לברית מילה. השכיחות להופעת הצרות מיאטוס בילדים נימולים נעה בין 0.65-22.7%, אך ממצאי רוב העבודות מצביעים על שכיחות של פחות מ-10%. 

מחקר לאומי שבוצע בדנמרק ופורסם ב-2018, השווה את שכיחות היצרות פתח השופכה אצל אוכלוסייה שבה רוב הגברים נימולים לאוכלוסייה שבה רוב הגברים לא נימולים בשנים 1977-2013. המחקר מצא כי הסיכון להיצרות מיאטוס אצל זכרים נימולים היה גבוה פי 3.7 מאשר אצל זכרים שאינם נימולים. 

מהם גורמי הסיכון להיצרות פתח השופכה?

1. ברית מילה – במהלך ברית המילה מוסרת העורלה, המכסה את העטרה (“ראש הפין”). פתח השופכה נמצא בעטרה, ולכן הסרת העורלה עלולה לחשוף את פתח השופכה לגירויים חיצוניים כגון שפשוף עם טיטול או בגד, ואף דלקת מקומית. גירוי קבוע או דלקת מקומית יכולות להוביל לצמיחת רקמה לא תקינה והצטלקות על פני פתח השופכה.  
2. חשיפה ממושכת להצטברות גבישים של חומצת שתן ואמוניה, הנמצאים בשתן, בטיטול.
3. פעולות או ניתוחים הכוללים הכנסת מכשירים לשופכה.
4. שימוש ממושך בצנתרי שתן (קטטרים) – החדרות חוזרות של קטטר עלולות לגרום לפציעה ודלקת במיאטוס
5. מצבי עור דלקתיים בעורלה, כגון בלניטיס, עלולים לגרום לדלקת ולפציעה בעטרה, מה שמוביל להיצרות המיאטוס.
6. תיקון היפוספדיאס (מיקום לא תקין של פתח השופכה) – היצרות מיאטוס יכולה להתרחש לאחר תיקון היפוספדיאס בשכיחות של 2-4% במקרה של תיקון היפוספדיאס רחיקני (דיסטלי) ועד מעל 30% במקרה של תיקון היפוספדיאס קריבני (פרוקסימלי).

איך תתבטא הצרות פתח שופכה אצל ילד?

היצרות מיאטוס תוביל לחסימה חלקית בזרימת השתן, ויכולה להתבטא באחד או יותר מהבאים: זרם שתן צר ולמרחק

1. זרימת שתן שמרססת (בדרך כלל כלפי מעלה) או קושי לכוון את זרם השתן
2. קושי בתחילת השתנה
3. תחושת חוסר התרוקנות בסיום השתנה
4. דחיפות במתן שתן – דחפים פתאומיים להשתין.
5. תכיפות במתן שתן – צורך להשתין לעתים קרובות.
6. כאב או צריבה במתן שתן
7. טיפת דם בקצה הפין לאחר מתן שתן.
8. דלקת בצינוריות הזרע (אפידידימיטיס) שתתבטא בכאב באיזור הצמוד לאשך/בשק האשכים
9. דלקת בדרכי השתן

איך מאבחנים הצרות של פתח השופכה?

ברוב המקרים האבחנה תתבסס על התאור הקליני והתלונות במתן שתן, בשילוב זיהוי מיאטוס עם היצרות בבדיקה גופנית. במקרים מסוימים יומלץ על ביצוע בדיקת UROFLOW בה הילד מטיל שתן לאסלה, שבה מורכבת מערכת המודדת את שטף זרם השתן לאורך זמן. הבדיקה מאפשרת קבלת תבנית השתנה ונתונים נוספים כגון שטף מירבי, משך ההשתנה ונפח ההשתנה. נתון משלים לבדיקה זו הוא מדידת שארית שתן בסוף השתנה באמצעות סונר. 

מה הטיפול בהיצרות פתח שופכה?

הטיפול העיקרי להיצרות מיאטוס הוא הליך כירורגי המכונה מיאטוטומי (Meatotomy) שבו מבוצעת הרחבת השופכה ע”י חיתוך רקמה. ברוב המקרים יבוצע חיתוך מקומי ללא שימוש בתפרים, אך במקרים מסוימים יונחו תפרים נספגים בשולי המיאטוס. במקומות רבים מבוצעת הפעולה תחת הרדמה כללית, אך יש מקומות בהם היא מבוצעת בהרדמה מקומית. 

מיאטוטומי היא פעולה בעלת תוצאות ניתוחיות טובות עם שיפור מיידי בזרם השתן, וסיכוי נמוך לחזרה של הצרות שופכה.

האם יש סיכונים או סיבוכים לביצוע מיאטוטומי?

למרות שמיאטוטומי הוא בדרך כלל הליך בטוח, לכל ניתוח יש סיכון לסיבוכים. סיבוכים פוטנציאליים כוללים:

1. דימום – כמו בכל הליך כירורגי, קיים סיכון לדימום במהלך הניתוח ואחריו. הסיכון לדימום משמעותי לאחר מיאטוטומי הוא מאוד נמוך.
2. גירוי מקומי – לאחר הניתוח צפוי גירויי מקומי שימשך מספר ימים.
3. דלקת – תגובת הגוף לניתוח עלולה לגרום לפעמים לדלקת, הסיכוי לכך הוא נמוך מאוד.
4. הצטלקות – יכולה להתרחש כחלק מתהליך הריפוי של הגוף לאחר הניתוח.
5. סיבוכי הרדמה – יכולים לכלול עייפות, כאבי ראש, בחילות והקאות וקושי במתן שתן.
6. חזרה של היצרות מיאטוס

מה צפוי לאחר ניתוח מיאטוטומי?

תוך מספר שעות של השגחה הילד צפוי להשתחרר. המעקב בזמן זה יכלול בין השאר: הערכה של פתח השופכה, וידוא הטלת שתן והתאוששות מההרדמה. בשחרור יומלץ על מריחת משחה (כגון וזלין) בפתח השופכה למשך 7-14 יום לפחות פעמיים ביממה, על מנת לסייע בהחלמה ולהקטין את הסיכון לחזרת הצרות שופכה. בימים הראשונים יומלץ להשתמש במשככי כאבים כגון אקמול/נורופן, כאשר צפוי שהכאב ישתפר עם הזמן. ריפוי מלא צפוי תוך שבועות בודדים.