זיהומים בדרכי השתן (Urinary Tract Infections – UTIs), שלעיתים נקראים דלקות בדרכי השתן, מהווים סיבה שכיחה לזיהומים אצל ילדים. הם יכולות להתרחש אצל ילדים עם דרכי שתן תקינות, אך גם עשויות להעיד על מומים בדרכי השתן. ילדים עם זיהומים בדרכי השתן נמצאים בסיכון לתוצאות ארוכות טווח של הצטלקות רקמת כליה ופגיעה בתפקוד הכלייתי, בעיקר במקרים של זיהומים חוזרים בדרכי השתן המלווים בחום. לכן, יש חשיבות לביצוע הערכה אבחנתית מקיפה ולהתאים אסטרטגיית טיפול מתאימה.
ביטויים קליניים של זיהומים בדרכי שתן בילדים
זיהומים בדרכי השתן בילדים יכולים להתבטא באופנים שונים, כולל: תלונה של צריבה או שריפה במתן שתן, צורך בהטלת שתן בתדירות גבוהה, תחושה של דחיפות במתן שתן, כאבים בבטן תחתונה, כאבים במותניים, חום, הקאות, עייפות, ריח חריף של השתן, שתן עכור. בתינוקות, זיהומים חוזרים בדרכי השתן יכולים להתבטא בעיכוב בגדילה
גורמי סיכון התנהגותיים לזיהומים בדרכי השתן בילדים, הניתנים למניעה
- התאפקות במתן שתן
- עצירות
- היגיינה לקויה
הטיפול בגורמי סיכון אלה, במקביל לטיפול הרפואי, חיוני להפחתת הסיכון של זיהומים חוזרים בדרכי השתן ופגיעה כלייתית.
הגישה האבחונית בזיהומים בדרכי השתן בילדים
תהליך האבחון יכול לכלול מספר שלבים, כאשר הוא תמיד יתחיל בשיחה עם ההורים והמטופל/ת ובבדיקה גופנית. בשלב זה תבוצע הערכה מפורטת של זיהומים בעבר כולל בירור שבוצע, בחינת אפשרות של מומים בדרכי השתן והיסטוריה משפחתית. הבדיקה הגופנית תכלול את הגב, הבטן, המותניים ואיברי המין.
במקרה של חשד לדלקת בדרכי השתן יומלץ על בדיקת שתן לאישור או שלילת זיהום בדרכי השתן לפני מתן אנטיביוטיקה – בתינוקות ובילדים קטנים יש צורך באיסוף שתן על מנת להשלים בדיקות אלו. שיטות האיסוף העיקריות כוללות שקיות פלסטיק, איסוף שתן נקי, שימוש בקטטר דרך השופכה (הכנסה סטרילית והוצאה) או בניקור על חיקי (דרך דופן בטן תחתונה).
השלב הבא בתהליך האבחון כולל הדמיה. איזו הדמיה? לרוב, אמצעי ההדמיה הראשון הוא סונר כליות ודרכי שתן, המאפשר קבלת מידע רב על מערכת השתן ומכוון את הרופא המטפל בבחירת הדמיות מתקדמות יותר, במידת הצורך. דוגמאות לממצאים בבדיקת הסונר – הידרונפרוזיס (הרחבת אגן כליה), מערכת מאספת כפולה.
הדמיות נוספות שייתכן ויידרשו במהלך תהליך האבחון כוללות:
- מיפוי כליה – קיימים מספר סוגי מיפויים, המשמשים לאבחון מצבים שונים ולזיהוי התפקוד היחסי של כל כליה. בילדים בהם יש חשד לחסימה בדרכי השתן, כגון הצרות במוצא אגן הכליה, יומלץ לרוב על מיפוי MAG3. במצבים בהם המיקוד הוא בבחינת הצטלקויות של רקמת הכליה יומלץ לרוב על מיפוי DMSA.
- ציסטוגרפיה (VCUG) – בדיקה המאפשרת אבחון של מספר בעיות בדרכי השתן, כולל –
- רפלוקס בדרכי השתן, מצב בו קיימת זרימה לא תקינה של שתן מהשלפוחית לכיוון הכליה.
- חסימה במערכת שתן תחתונה כגון בשופכה האחורית (דוגמא – Posterior Urethral Valve)
- אורטרוצל
- בדיקת MRI לדרכי השתן (MRU) – בדיקה המאפשרת קבלת תמונה אנטומית מדויקת של דרכי השתן, למשל במצב של מערכת מאספת כפולה. דוגמא למקרה בו נשתמש בבדיקה זו היא בחשד למצב של שופכן אקטופי, שופכן שלא מחובר לשלפוחית באופן תקין אלא מסתיים במיקום לא תקין (כגון נרתיק).
- בדיקת MRI לעמוד השדרה – במקרה של חשד להפרעה במערכת העצבים המובילה להפרעה בתפקוד מערכת השתן המתבטאת בזיהומים בדרכי השתן
אסטרטגיית הטיפול בזיהומים בדרכי השתן בילדים
ההחלטה על אופן הטיפול משלבת מרכיבים רבים, הכוללים את הגיל, המין, כן/לא נימול (בזכרים), האם מדובר באירוע ראשון/שני וכו’, הביטויים הקליניים כולל חום, האם אירוע אירע תחת טיפול מניעתי, נוכחות גורמי סיכון התנהגותיים, וממצאי הבדיקה הגופנית, בדיקות השתן (כולל סוג המזהם) וההדמיות שבוצעו.
הטיפול יכלול טיפול בזיהום הנוכחי (אנטיביוטיקה), שקילת טיפול אנטיביוטי מניעתי להמשך, טיפול בגורמי סיכון התנהגותיים (כגון טיפול תרופתי בעצירות או המלצה על הטלת שתן יזומה), והצגת אפשרויות טיפוליות לבעיות מבניות ו/או תפקודיות בדרכי השתן, במידה וקיימות.
טיפול אנטיביוטי
- סוג האנטיביוטיקה – עד קבלת תשובת תרבית שתן, סוג האנטיביוטיקה יקבע על פי דפוסי עמידות מקומיים ותרביות שתן קודמות. לאחר קבלת תשובת התרבית תבוצע בחינה חוזרת של סוג האנטיביוטיקה המומלץ, בהתאם לסוג המזהם/המזהמים ולרגישות שלו/שלהם לאנטיביוטיקות שונות
- משך הטיפול תלוי בפרמטרים שונים ולרוב ימשך בין 7 ל-14 יום.
- אופן המתן (פומי-דרך הפה, תוך ורידי) יקבע בהתאם לגיל ולמצב הקליני, בתינוקות מתחת לגיל חודשיים מומלץ טיפול תוך ורידי.
טיפול ניתוחי
במקרים בהם מאובחנים מומים בדרכי השתן בעלי השפעות תפקודיות על מערכת השתן, תתבצע לרוב הפניה לאורולוג ילדים להמשך הערכה והצגת אפשרויות טיפוליות, כולל תיקון ניתוחי.
